"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום ראשון, 27 באוגוסט 2017

אמהות דרך הנקה, נקודות למחשבה מתוך הרצאה אונליין

מקשיבה לשיחה אונליין של מחברת הספר The big let down
העוסק בהשפעתן של תעשיות התרופות והמזון והפמיניזם על ההנקה בעולם של ימינו


קימברלי סילס אלרס, מחברת הספר, מדברת בהרצאה על נושאים חשובים שמופיעים בספר וביניהם הפמיניזם וכל מה שהוא איפשר ולא מאפשר עבור אמהות שרוצות להניק בעצם. מה הלך לאיבוד בדרך הזו עבור נשים, אמהות ומשפחות.

אחת הנקודות המעניינות שהיא מאירה שם היא זו של "הסכנה בתרבות השאיבות".
מצד אחד, שאיבה מאפשרת לאמהות לחזור לעבוד ולהשתלב טוב ומהר יותר בחיים, מבלי לוותר על מתן חלב אם לילדיהן. כשלעצמו דבר טוב וחשוב, נכון?
כך אפשר ליהנות מכל העולמות- לא לוותר על המעמד המקצועי כולל היכולת להמשיך להתקדם ולהתפתח מקצועית, על המשכורת (הנחוצה כ"כ בימינו), על חברת המבוגרים העוסקים בענייניהם ביחד עם מתן חלב אם, הדבר הכי קרוב להנקה ישירה, לתינוקות כשאמא איננה.

אולם הדבר המסוכן, עליו היא מצביעה, הוא שמהצד השני הפכנו לחברה המעריכה מאד את חלב האם, את המוצר, כי אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית. וכך חלב האם הפך למטרה בפני עצמה וסביבו נוצרה תעשייה שלמה (ששוב, כוונתה טובה וחשובה ויש בה צורך במציאות שנוצרה בעידן שלנו). ואילו האמהות- motherhood- הרצון להיות אימהית עבור הילד, לגדלו, להניק אותו, ללוות אותו בתהליך הגדילה וההתפתחות שלו (עד לשלב בו האם מרגישה שזה נכון להם) אינה מוערכת כמעט בכלל. והמצב הוא שבארה"ב (היכן שנכתב הספר) אין חופשת לידה כלל ונשים חוזרות לעבוד שבועיים אחרי הלידה (אלא אם כן יש להן ביטוח בריאות, או תנאי העסקה שמאפשרים אחרת) ואילו בישראל עם כל הכבוד לחופשת הלידה של ה-15 שבועות (שתגיע עד ל-16 שבועות) זה עדיין לא ממש מספיק.
לא אם האם רוצה להניק לפי ההמלצות של ארגוני הבריאות בארץ ובעולם, המדברים על 6 חודשים של הנקה בלעדית.
המספרים לא ממש מסתדרים כך, נכון?
כך שעד כמה שחשוב לדאוג שיהיו תנאים טובים ונוחים לשאיבה במקומות עבודה ושמעסיקים יהיו מודעים לצורכי אמהות מניקות, עדיין כדאי לנו להתמקד יותר בהעלאת ערכה של האמהות וההורות. תעסוקתית, תודעתית ותדמיתית.

נקודה מעניינת נוספת שהיא מעלה היא על ההבדל בין העובדה שהנקה היא "טבעית" או ביולוגית אולם היא גם פעולה נרכשת. ופעולה שכזו נרצה לאמץ במידה והיא תשתלם לנו. אם היא תהיה מהנה, כייפית, או שנקבל תחושה שאנחנו יכולים לה.
כך שעצם היותה של ההנקה טבעית לא בהכרח מתחברת לכוווול הנשים בהריון או האמהות. יש כאלה שיראו בכך משהו מתקופות עתיקות יותר, שאינו מתאים לעולמנו מספיק. אפשר לגדל ילדים אחרת, בלי הנקה או חלב אם. ברור שאפשר בימינו.
אולם אם נדבר על ההנאות שבהנקה, על מה שהיא תורמת לנו בחיי היומיום, אם ננרמל הנקה ונתייחס אליה כאל חלק מהחיים, נציג אותה באתגריה ובמעלותיה באופן יומיומי יש סיכוי שזה ירגיש ראוי יותר עבור יותר אמהות, כמשהו שהן ירצו לנסות, לאמץ או לבחור בו.
וזה משהו שאני מרגישה בהחלט שקורה יותר, לפחות במקומות בהם אני מסתובבת בעולם ובמרחב הוירטואלי. ישנן יותר ויותר קבוצות של אמהות והורים עבורם נירמול הנקה הוא משהו שבשגרה. לא מפחדים לדבר ולהראות ומוצאים את הדרכים לעשות זאת כל אחת/ד לפי אמות המידה הנכונות לה/ו.
יש לזה ערך!!!
מעודדת אתכן/ם להמשיך בכך.

תרומתי לנושא העלאת המודעות להנקה ולאמהות דרך הנקה היא כמובן בצורת הספר שהייתי שותפה בכתיבתו (ביחד עם שלי גת ועינת טלמון) ובהוצאתו לאור "המדריך הישראלי להנקה"



ובעבודתי בייעוץ הנקה עבור נשים בהריון ואחרי לידה באזור הדרום בו אני גרה וכן בהתנדבותי בליגת לה לצ'ה ארגון בינלאומי לתמיכה בהנקה. כרגיל, אשמח לתגובות, שאלות ושיתופים 💗











אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה